בלוג 

טיפים ליצירת הרגל של הליכה יומיומית

בזמן האחרון בא לי ללכת לשנ"צ. קיומי.

איך לקבל את זה שאני לא תמיד שמחה כשקורה משהו טוב? ואיך להגדיל את מיכל השמחה?

איך לכתוב סיפור על דמות שהיא לא אני? והאם יש בכלל דבר כזה?

איך למדתי לכתוב במנות קטנות

אני אמנית. והיום אני אמנית במשבר. אמנית שהבאר שלה יבשה. איך אמלא את הבאר?

הודייה היא כוח העל שלי

אי אפשר לכתוב, ליצור, לחיות- בלי לפגוש את המבקר הפנימי. אבל אפשר לבחור איך לפגוש אותו כדי שהקשר איתו לא יחסום אותנו.

את מרגישה סיפוק פרוע, לא מובן, כשאת מצליחה להכין ארוחה מהשאריות שיש במקרר

אלה החיים הכי טובים שקיבלתי. אני יודעת את זה למרות שלא ממש זוכרת גלגולים קודמים.

לפני שנים, כשהתחלתי לכתוב ברצינות, גיליתי שאמנות הכתיבה היא בעצם אמנות הישיבה לבד בחדר, או לחילופין- אמנות ה-"תחת על הכסא". שכתיבה- בניגוד לדימוי הרווח- לא קורית רק מתוך פרצי השראה.

זה התחיל מאיזה אדום חזה שבא לבקר אותי הרבה כשישבתי במרפסת המוקפת אלונים וכתבתי. ובמיוחד כשלא כתבתי.