בלוג 

יש לי זכות להסתובב על החוף הזה עם הגוף שלי, בדיוק כמו שהוא. להוריד עכשיו את הבגדים ולהיכנס למים זה אקט של מחאה נגד תרבות הדיאטות, נגד השמנופוביה, נגד ההתייחסות לגוף כאל משהו שאמור להיראות בצורה מסוימת, במקום להתייחס אליו כאל ישות מופלאה וחכמה שמאפשרת לי לחיות, לנוע, ליצור ולפעול בעולם.

איך התקרבות מחודשת לרגעי חיינו יכולה ללמד אותנו על ההווה שלנו ועל עצמנו.

טיפים ליצירת הרגל של הליכה יומיומית

בזמן האחרון בא לי ללכת לשנ"צ. קיומי.

איך למדתי לכתוב במנות קטנות

אני אמנית. והיום אני אמנית במשבר. אמנית שהבאר שלה יבשה. איך אמלא את הבאר?

איך לקבל את זה שאני לא תמיד שמחה כשקורה משהו טוב? ואיך להגדיל את מיכל השמחה?

איך לכתוב סיפור על דמות שהיא לא אני? והאם יש בכלל דבר כזה?

הודייה היא כוח העל שלי

אי אפשר לכתוב, ליצור, לחיות- בלי לפגוש את המבקר הפנימי. אבל אפשר לבחור איך לפגוש אותו כדי שהקשר איתו לא יחסום אותנו.

את מרגישה סיפוק פרוע, לא מובן, כשאת מצליחה להכין ארוחה מהשאריות שיש במקרר

אלה החיים הכי טובים שקיבלתי. אני יודעת את זה למרות שלא ממש זוכרת גלגולים קודמים.