מסכימה להיות איטית ולא מושלמת

ספר הוא ספינה שמפליגה לאט אבל מגיעה למקומות רחוקים-  קראתי את המשפט הזה לפני שנים בבלוג של המשוררת שז, ומאז הוא אחד המשפטים שהכי מלווים אותי בדרכי ככותבת ספרים. 
הוא נותן לי מרווח נשימה- בכתיבה, בתהליך ההוצאה לאור, ואולי יותר מכל- במה שקורה עם הספר אחרי שיצא לאור. 
למשל- לחזור לפרויקט הזנוח של להקליט את "ללכת את כל הזמן" (הרומן השני שלי). 
הספר יצא לאור לפני שלוש וחצי שנים, ובעולם המהיר שלנו זה נחשב ומרגיש נורא מזמן. 
קצת אחרי שהוא יצא הקלטתי שלושה פרקים ואז עזבתי את זה. רציתי שתהיה גירסא מוקלטת של הספר, וחשבתי שאני אחזור לזה מתישהו, אבל עם חלוף הזמן כבר לא הייתי בטוחה. כי עבר כל כך הרבה זמן, וכי אני כותבת ספר חדש, וכי הקלטה מקצועית עולה המון כסף, וזה לא היה בר קיימא מבחינתי. 
לפני כמה שבועות ענת, חברה שאוהבת לשמוע ספרים, שאלה מה קורה עם זה. סיפרתי לה שזה תקוע, והיא עודדה אותי לחזור להקליט.  לעשות את זה הכי פשוט שאפשר- להקליט בעצמי, בטלפון. היא אמרה שאם אני אקליט פרק ביום, תוך חודש חודשיים כל הספר יהיה מוקלט! היא גם עזרה לי להתגבר על הפרפקציוניזם, שהוא בעצם הסיבה שבגללה לא הקלטתי. ענת הזכירה לי שזה לא חייב להיות מושלם. שזה יכול להיות טוב דיו, ושיש משהו אנושי ואינטימי בטעויות קטנות שאני מתקנת תוך כדי הקראה, או בחתולה שמייללת פתאום ברקע.... 
למחרת חזרתי להקליט. אני מתקדמת יפה ויש כבר 22 פרקים מוקלטים בספוטיפיי. לא פשוט לי לשחרר את הרצון שזה יהיה מקצועי לעילא ומושלם, והפרויקט הזה מאפשר לי תירגול יומיומי. אני מרגישה שזה תירגול חשוב, חיוני אפילו, בתהליך של כתיבה והוצאה לאור של ספר. ושיש משהו מהפכני ומרפא במעשה הזה- של לחזור להקליט את הספר שלי 3 וחצי שנים אחרי שיצא לאור, ובלעשות את זה ככה- באופן הנגיש והלא מושלם שאפשרי לי. 

 ולמי שסקרנית לגבי הרומן השני שלי, רומן אינטימי על צמיחה ממשבר, על יחסים, ועל הכוח של דברים פשוטים כמו הליכה לשנות לנו את החיים- מוזמנת להיכנס לקישור ולהתחיל להאזין לו. וגם מי שכבר קראה ובא לה שוב, הפעם בדרך הזאת של סיפור שאני מקריאה לך באוזן :-) 
https://open.spotify.com/show/6SV2Nu0XrDXqba03aXcN8h?si=56abd1ca90e24d6a