קרם ידיים

ישבתי מול המחשב ובמקום להתחיל את זמן הכתיבה מצאתי את עצמי מחפשת קרם ידיים באינטרנט. 
כששמתי לב עצרתי, נכנסתי ליומן הכתיבה וכתבתי לי תפריט. 
המנה הראשונה הייתה פינוי מרחב, כי הרגשתי את הלחץ והביקורת העצמית על בזבוז הזמן, אבל החלטתי להתחיל דווקא מהקינוח, שהיה- לרקוד. 

אחרי שרקדתי שני שירים כבר לא הרגשתי צורך בפינוי מרחב. הריקוד פינה ממני הכול וחיבר אותי לשמחה ולתחושת יכולת. 

משם עברתי לקרוא את הקטע שעבדתי עליו בפעם הקודמת שישבתי עם הספר. 
קראתי, ערכתי קצת, ואז שאלתי: מה מבקש להיכתב עכשיו? (כי הבנתי שאמור להיכנס שם עוד קטע).
עשיתי פוקוסינג על השאלה הזאת. התחברתי לתחושות הגוף ודי מהר עלה משהו: הדמויות רוקדות. זה מה שחסר בקטע, וזה גם יהדהד למה שקורה בהמשך הספר. 
אז הקטע הבא שאכתוב הוא קטע שבו ארבעתן רוקדות ביחד. 
את הכתיבה עצמה השארתי למחר, כי כבר הייתי חסרת שקט. 
המסקנה העיקרית מהבוקר הזה היא שאולי כדאי להתחיל כל סשן כתיבה בריקוד. זה הכי יעיל....