הצילו, דף לבן!

אנחנו רוצות לכתוב, אולי לאחרונה צמחה בנו כמיהה, או שפעם כתבנו ואנחנו רוצות לחזור לזה, אבל משום מה אנחנו לא עושות את זה.
זה טבעי ומוכר, גם לכותבות מנוסות. לגשת לדף לבן עלול להיות מאוד מאיים.
הנה כמה דרכים שאספתי עם השנים שמרככות את המעבר הזה ועוזרות להתחיל-
נתחיל בלמצוא פינה נוחה שנעים להיות בה, ולהשתיק את הטלפון.
רצוי גם להשאיר אותו בחדר אחר. אם כותבות על מחשב- כדאי גם לדאוג שלא נוכל לברוח לגלישה ברשת (יש כל מיני אפליקציות שעושות את זה, למשל זאת https://getcoldturkey.com/
אפשר גם להחליט שבשלב הזה כותבות רק במחברת.
זה עניין די קריטי- כדי שנוכל להתחבר למקום השקט שבו צומחים רעיונות ומילים ומשפטים, צריך מינימום הסחות דעת חיצוניות- יש מספיק פנימיות. לא מדובר בהכרח על שקט סטרילי- יש כאלה שרעש/המולה קלה ברקע דווקא עובדים בשבילם- למשל לכתוב בבית קפה, אבל הטלפון הוא הסחת דעת שמאוד גונבת את תשומת הלב ויכולה להחריב סשן כתיבה.
אחרי שמצאנו לנו מקום נוח ושקט והרחקנו את הטלפון, כדאי להכין את הגוף והנפש לכתיבה. יש כל מיני דרכים לעשות את זה, הנה כמה דרכים שאני אוהבת-

1. כתיבת רצף- לשים טיימר עשר דקות ולהניח על הדף את כל מה שיש, טרדות משימות, פחדים, ביקורת עצמית. לשפוך הכל, לפנות מקום בפנים.
2. פינוי מרחב דרך חיבור לגוף- לעצום עיניים, לשים לב לתחושות הגוף, לרגשות ולמחשבות, לדימויים שעולים. כדי לא להתפזר עם הראש למחשבות לא קשורות, כדאי לכתוב את מה שעולה על דף.
3. כמה דקות של תנועה- שקשוק של הגוף, מתיחות, לשים שיר ולרקוד. לשחרר מתח מהגוף דרך תנועה.
4. לעשות פעולה טקסית- להדליק נר, להכין תה או קפה, להניח חפץ יפה ואהוב בפינת הכתיבה ולהסתכל עליו או לגעת בו, לנשום כמה נשימות או כל דבר אחר שיהיה כמו סימן לכך שזמן הכתיבה מתחיל.
5. קריאה של טקסט מעורר השראה- זה יכול להיות ספר על כתיבה (אתן המלצות בהמשך), ספר שירה, ספר רוחני, תהילים, או כל טקסט אחר שמרחיב את הלב ומחבר אותי להשראה.
6. לכתוב כוונה- אני מתכוונת לכתוב עכשיו. אני מתכוונת להתחבר לספר שלי עכשיו. אני מתכוונת לשבת עכשיו ולכתוב. להתחיל ככה את זמן הכתיבה מחבר אותי לרצון ולמחויבות שלי ונותן כוח.

7. הודייה- לכתוב תודות, על כל מה שאני מצליחה להודות עליו. על דברים שקשורים לכתיבה, וגם על דברים כלליים. ההודייה מעלה את התדר ומשמחת ומאפשרת להתחיל לכתוב ממקום יותר פתוח ונינוח.

אפשר ואף רצוי לשלב כמה מהסעיפים- למשל לעשות פינוי מרחב, ואז לכתוב כוונה. לרקוד שיר אחד ואז לקרוא עמוד בספר מעורר השראה, או כל שילוב אחר שבא לכן. 
עכשיו, אחרי שהכנו את עצמנו, הגיע הזמן של הכתיבה עצמה.
אני ממליצה להגיע לזמן הכתיבה עם משימת כתיבה ברורה- אפשר להעזר בתרגיל כתיבה, או להחליט מראש על איזה נושא אני רוצה לכתוב. 
אם את רק מתחילה את דרכך עם כתיבה, או חוזרת לכתיבה אחרי הרבה זמן שלא כתבת- כדאי להתחיל ממש בקטן. שימי טיימר על חמש עד עשר דקות, נשמי עמוק- והתחילי לכתוב.  נסי לכתוב בלי לעצור, ואם עולה קול של ספק או ביקורת- להתעלם ממנו, או פשוט לכתוב גם אותו ("עולה ביקורת שאומרת שאני כותבת גרוע ומה הטעם בכלל...") ולהמשיך. כשהטיימר מצלצל, עיצרי. אל תקראי את מה שכתבת (תוכלי לחזור לזה אחרי כמה ימים, אבל לא כדאי לקרוא מיד).
בשלב הזה אני מציעה בחום לעצור רגע לחגוג את ההישג הזה. לא משנה איך היה או מה את מרגישה כרגע לגבי מה שכתבת- נתת לעצמך את מתנת הכתיבה, וזה לא מובן מאליו. את יכולה לכתוב עוד משפט או שניים או להגיד לעצמך בלב כל הכבוד  🙂