במה היא עובדת?

בימים האחרונים אני מנסה להבין במה נועה, אחת הדמויות, עובדת. למרות שאני כבר בטיוטה השלישית של הספר, זה משהו שעוד לא הגעתי אליו. 
עיקר הסיפור של נועה לא ממש קשור לעבודה שלה (עד כה...אולי זה ישתנה), אבל זה כן חור בעלילה שאני צריכה למלא בעבודה על הטיוטה הזאת. 
התחלתי בסיעור מוחות של רעיונות לעבודות בשבילה. 
זה אחד הכלים שאני משתמשת בהם בכתיבה- כותבת עשרה רעיונות, כולל דברים שנראים טיפשיים ולא הגיוניים.  עלו רעיונות מעניינים אבל לא התחברתי במיוחד לאף אחד מהם. 
עשיתי את מה שאני עושה יותר ויותר כשאני מרגישה תקועה- רקדתי שיר אחד. עכשיו כשכבר לא חם אני יכולה גם לעשות הליכה קצרה במצבים כאלה.
 זה כאילו מובן מאליו- תנועה של הגוף פותחת את מה שחסום, מזרימה את התקיעות- אבל נורא קל משום מה לשכוח את זה...
ובאמת אחרי שרקדתי משהו קרה- נזכרתי באפשרות לכתוב תמונה זעירה, למרות שאני עדיין לא יודעת במה נועה עובדת. 
עשיתי את זה דרך התמקדות- עצמתי עיניים, התחברתי לגוף וחיכיתי עד שראיתי משהו- חצר גדולה (כבר ידעתי שככה נראית חצר הבית של נועה), מוארת בשמש. ואז עלה משהו, והלכתי עם זה-

היא יצאה לחצר לספוג קצת שמש חורפית. סוף סוף לא חם ואפשר ליהנות מהשמש. ישבה עצומת עיניים על כסא, ולרגע שקלה להוציא את המחשב למרפסת ולעבוד שם, אבל לא היה לה כוח. היא גם לא הייתה בטוחה שיש מספיק סוללה. אז  נשארה לשבת עוד קצת בשמש, ואחר כך חזרה פנימה, לחדר העבודה. היו בו שני שולחנות גדולים, אחד לה ואחד לבועז, שני כסאות משרדיים, מחשבים, מדפסת. 

כתבתי את מה שאני כן רואה: חצר, שמש, חדר עבודה עם שני שולחנות. התמונה החלקית הזאת כבר מספרת משהו. לה ולבעלה יש חדר עבודה משותף. אולי שניהם עובדים מהבית? או שיש להם עסק משפחתי?  
אין לי תשובות עדיין, אבל כתבתי את השאלות, ובינתיים- משהו כבר התהווה. יש כיוון, קצה חוט. נזכרתי שככה זה קורה לפעמים- אני לא אמורה לחכות עד שאדע ואז לכתוב, לפעמים הכתיבה עצמה מגלה לי את העלילה.