אינקוּבּציה

הבוקר התיישבתי מוקדם יחסית, בשמונה וחצי בבוקר. אני בימים עמוסים, ואתמול לא ישבתי עם הספר. שמתי לב שקשה לי להתרכז- נזרקתי למחשבות על כל מיני דברים, ואז מצאתי את עצמי פתאום ביוטיוב..
למזלי עצרתי את זה בזמן, וכתבתי לי תפריט להיום- 

מתאבן, עלה אחד של רוקט: פינוי מרחב, עשר דקות.
ראשונה, פרוסה דקיקה של סלמון מעושן: לנסות לשלב את הקטעים שכתבתי אתמול בקטע של המרפסת.
עיקרית, סלט קטן ורענן: לכתוב עוד.
קינוח, משהו לבן ורך: לכתוב ח"יקו (שיר קצר בח"י הברות) ממשהו שנכתב היום.
שתייה, סודה: לרקוד. 

התחלתי מהשתייה. רקדתי עם פלייליסט ההשראה של הספר (פלייליסט בספוטיפיי שיש בו שירים שמחברים אותי לספר ולדמויות).

ואז התחברתי לגוף, לתחושות שהיו בו. פגשתי את המתח משינוי גדול שמצפה לי, והכרתי בכך שזה מעמיס הרבה על מערכת העצבים. עלתה תחושה של פגיעוּת. של צורך באינקובציה, בהגנה, בהזנה ובחום, כמו פג. 
אני לא בטוחה אם הפג הוא אני או החיים שלי בתקופה זו, אבל הצורך שעלה היה ברור. 
שאלתי את עצמי: איך אני יכולה להתחבר לספר בתוך כל זה? 
התשובה הייתה שקודם כל- אני יכולה. 
גם אם בקטן, גם אם בחלקיות. ויותר מזה, שכדאי לי. 
נזכרתי, שוב, שהספר הוא אחד הדברים שתומכים בי ומווסתים אותי, ושאם קשה לי להיות איתו, זה סימן שצריך להוריד דברים אחרים. המשכתי עם התפריט. שילבתי את הקטעים שכתבתי השבוע בקטע של המרפסת, וזה השתלב מעולה. וגם כתבתי עוד!

 בסוף גם כתבתי ח"יקו ממה שנכתב היום- 

הלב שלה נמס.
רשת של אור רך עדין
פרושה על הכל