מיכלי זמן זעירים

אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי במסע של כתיבת ספר הוא התחושה שיש לכתיבה חלון הזדמנויות עדין מאוד. הזמן הכי טוב שלי הוא הבוקר, אבל הבקרים לא תמיד פנויים, ולפעמים מספיקה חצי שעה של שקיעה בטלפון בבוקר כדי להרגיש שהחלון הזה נסגר, שהאנרגיה התפזרה ושזהו – היום זה כבר לא יקרה.
אז קודם כל- החלטתי להקפיד יותר על עניין הטלפון ולא להיכנס לווצאפ לפני הישיבה עם הספר. לא תמיד זה אפשרי, כמובן, אבל אני יכולה לפחות לנסות.
בנוסף, אני מרגישה שמשהו בפורמט הזה של זמן כתיבה בבוקר ויהי מה-מבקש שינוי.
החלטתי  לנסות 'פרצי מיקרו' של כתיבה – 3, 5 או 7 דקות לאורך היום.  זה לא יהיה במקום זמן הכתיבה של הבוקר, אלא בנוסף לו, ובמיוחד בימים שבהם מסיבה כלשהיא לא יצא לי לשבת עם הספר בבוקר.  ובעצם- אני כבר רגילה ליצור ככה ביומן האמנות (מכאן הגיע הרעיון לאתגר הווצאפ שעשיתי כבר פעמיים, יומן אמנות מינימלי)- אז למה לא לנסות את זה גם עם כתיבת הספר?
כדי שזה יצליח אני צריכה רשימה של משימות קטנטנות שיחכו לי איפהשהו. יכול להיות שהפורמט המתאים לזה הוא במחברת או בפתקים בטלפון. אני עוד לא סגורה על הפרטים הטכניים אבל מבטיחה לעדכן כשזה יתבהר.