מבע משולב

 בתקופה שעבדתי על הטיוטה הקודמת של הספר, הבת שלי סיפרה  שלמדה על מבע משולב בסדנת כתיבה. 
מבע משולב הוא טכניקה ספרותית שבה חלק מהדיאלוגים והמחשבות של הדמויות נכתבים בלי מרכאות ובלי "היא חשבה", כך שהקול של הדמות נשמע דרך הקול של הכותבת. למשל, במקום לכתוב- 
איילת אומרת- "אני לא עייפה"  (מבע ישיר)
איילת אומרת שהיא לא עייפה (מבע משולב).

 משהו בזה סיקרן אותי והתחשק לי לנסות לכתוב ככה. ואהבתי את זה! הרגשתי שהטקסט יותר זורם כשאין מקטעים ארוכים של דיאלוגים. 
העניין הוא שהתחלתי לכתוב עם מבע משולב כשהייתי כבר באמצע הטיוטה, ובכל ההתחלה של הספר יש דיאלוגים רגילים. 

חלק ממה שאני אמורה לעשות בטיוטה הזאת, השלישית, זה לעבור על כל השיחות מההתחלה ולשכתב אותן, כך שהספר כולו ייכתב באותו אופן. 
זה ידרוש הרבה עבודה והבוקר זה קצת דיכא אותי. הבנתי שזה החלק הממהר שבי, שרוצה להתקדם, לתקתק (זה חלק בי שאני כבר מאוד מכירה, הוא עולה הרבה...).
הזכרתי לעצמי שלמהר ולתקתק בהקשר של כתיבת הספר פשוט לא עובד אצלי. שהקצב הנכון בשבילי הוא לאט ובנחת. 
וגם- שכשאני מתרווחת אל הקצב שנכון לי, דווקא אז מתאפשרת התקדמות די טובה. 
כמו שימימה אמרה- לאט זה מהר.. 
אז החלטתי שמחר אעבור על הדיאלוג בקטע הזה של המרפסת, לאט, בלי לחץ.
ייקח כמה שייקח.